לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) ברע"א 21198-07-10 מיום 21.10.2010, בה קיבל בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיבה כנגד החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ר' שרון) בת.א. 20733-02-10 מיום 18.5.2010, במסגרתה התקבלה בקשת המבקשים לעכב את ההליכים בתובענה לסילוק יד מהמקרקעין שבנדון שהוגשה כנגדם על ידי המשיבה, זאת עד להכרעה בתובענה שהוגשה על ידי המבקשים כנגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 1359-10-03) שעניינה ביטול החכירות הראשיות וחכירות המשנה הרשומות לטובת המשיבה על המקרקעין שבנדון.
רקע עובדתי
1. כפי שעולה מהחלטתו של בית משפט השלום ומתגובת המשיבה (להלן: פז) לבקשת הרשות לערער שלפניי, פז הינה בעלת זכויות חכירה לדורות במקרקעין הנמצאים בחולון שעליהם מופעלת תחנת הדלק הידועה בכינויה "פז קרית-שרת" (המכונה "תחנת האורגים" בהחלטתו של בית משפט השלום) (להלן: המקרקעין או תחנת הדלק). תחנת הדלק הופעלה על ידי המבקשים עבור פז במתכונת של זכיינות שתחילתה בשנת 1971, ומאז נכרתו במהלך השנים הסכמים שונים ומסועפים. עוד עולה מתגובתה של פז כי על רקע שינוי מדיניותה בנוגע להפעלת תחנות הדלק, הודיעה למבקשים על סיום הסכם הזכיינות מכוחו הפעילו את תחנת הדלק. המבקשים סירבו להשיב את תחנת הדלק לפז ועל רקע זה הגישה כנגדם פז תביעה לסילוק יד בבית משפט השלום בפתח-תקווה.
2. לאחר שהוגשה התביעה לסילוק ידם של המבקשים בבית משפט השלום, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שעניינה ביטול החכירות הראשיות והמשניות הרשומות על המקרקעין לטובת פז. במקביל הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ההליכים לפני בית משפט השלום בטענת "הליך תלוי ועומד", בנימוק כי השאלות העומדות על הפרק בשתי התובענות דומות, ולכן על מנת לייעל את הדיון ולמנוע הכרעות סותרות יש לעכב את הדיון בבית משפט השלום עד להכרעה בתביעה שהוגשה על ידם בבית המשפט המחוזי.
החלטת בית משפט השלום
3. בית משפט השלום קבע כי אין מדובר בתביעה "רגילה" לסילוק יד ממקרקעין היות שהסכסוך בין הצדדים מורכב ומערב סוגיות משפטיות רחבות יריעה. בית משפט השלום קבע שתוצאות ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תשלכנה על התביעה לסילוק יד ויתכן שתייתר את הדיון בה. בית משפט השלום קבע כי תביעת סילוק היד הינה "תוצר לוואי" של עניין הבעלות במקרקעין העומד להכרעה בפני הערכאה המוסמכת - בית המשפט המחוזי. משכך, הורה בית משפט השלום על עיכוב ההליכים לפניו עד להכרעת בית המשפט המחוזי בתביעה לביטול החכירות.
החלטת בית המשפט המחוזי במסגרת בקשת רשות הערעור
4. בית המשפט המחוזי קבע כי לטעמו התנהלותם של המבקשים "יכולה הייתה להיות תמת לב יותר". עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הדרך הטבעית מבחינת המבקשים הייתה להגיש את תביעתם כתביעה שכנגד בבית משפט השלום, שהיה מוסמך לדון בסוגיית הבעלות, לאור העובדה שבית משפט השלום הדן בתביעה שכנגד רשאי לדון במסגרתה גם בעניינים שאינם בסמכותו העניינית. ואולם, תחת זאת בחרו המבקשים לפנות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מתוך מטרה לעכב את הליכי התביעה לסילוק יד ככל האפשר. בית המשפט המחוזי ציין כי בתי המשפט אינם צריכים לתת יד להתנהלות זו שגורמת לריבוי הליכים, לסרבול ולעיכוב הכרעה בתובענות המוגשות כדין. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אכן יש להימנע ממתן הכרעות סותרות על ידי ערכאות שונות, אולם לדידו לא קיימת סכנה שכזו בנסיבות העניין היות שמתוך היכרותו את לוחות הזמנים של בית משפט השלום נראה כי ההכרעה בתביעה לסילוק יד תינתן טרם שתינתן ההכרעה בתובענה שהוגשה בבית המשפט המחוזי. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי יש לקדם פתרון למחלוקות שבין הצדדים במהירות וביעילות וכן יש להקפיד שדרך ניהול ההליך על ידי בעלי הדין תעשה בתום לב ומתוך מגמה להגיע להכרעה מהירה וצודקת. כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפניי, כאשר יחד עמה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה.
5. יצויין כי לאחר שהוגשו הבקשות דנן הוריתי ביום 4.11.2010 על עיכוב ביצוע ארעי של החלטת בית המשפט המחוזי, וכן הוריתי למשיבה להגיש תגובתה הן לבקשה לעיכוב ביצוע והן לבקשת הרשות לערער. התגובות הוגשו ביום 21.11.2010.
תמצית טיעוני בקשת הרשות לערער
6. לטענת המבקשים שגה בית המשפט המחוזי שכן בנסיבות העניין היה מקום לעכב את הדיון בתביעה לסילוק יד, היות שההכרעה בתביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי עשויה לייתר את הדיון בה, ובכך למנוע מתן החלטות סותרות ולהביא לייעול ההליכים. לטענת המבקשים, הערכתו של בית המשפט המחוזי בדבר לוחות הזמנים של בית המשפט השלום אין לה על מה להישען ואין בה כדי להפיג את החשש מפני מתן החלטות סותרות, ובוודאי שלא למנוע כפילות הליכים ובזבוז משאבי הצדדים וזמן שיפוטי. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי משיישם את מבחן "המירוץ לקו הזינוק" הבוחן מי מבין הצדדים הגיש תובענתו קודם. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי עודד בקביעתו זו את מירוץ הסמכויות בין הערכאות באופן המתמרץ בעלי דין להגיש במהרה תביעתם שכן אחרת יוחזקו כמי שפעלו בחוסר תום לב ויחויבו להתדיין בפני הערכאה "הראשונה בזמן". לטענת המבקשים בכך יצר בית המשפט המחוזי "השלכה מערכתית", ולכן בקשתם לרשות ערעור מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
7. כמו כן טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדה כי המשיבה הגישה את תובענתה לסילוק יד גם כתביעה שכנגד לתביעה שהגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי, באופן שהתדיינות לפני בית משפט השלום יוצרת בכל מקרה כפילות מיותרת. מעבר לכך טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי חייב אותם בהגשת תביעה שכנגד לבית משפט השלום בזמן שהגשת תביעה שכנגד היא פררוגטיבה של הנתבע והוא רשאי לממש זכותו ולהגישה אם יחפץ בכך. זאת ועוד, טוענים המבקשים כי משמעות החלטתו של בית המשפט המחוזי מונעת מהם להתדיין בפני הערכאה המוסמכת, בית המשפט המחוזי, ומשכך פוגעת בזכות הגישה לערכאות. ברוח זו טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי עת הטיל עליהם חובת הגשת תביעה שכנגד בניגוד לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), משום שהתביעה לסילוק יד לא הוגשה כנגד כל התובעים שהגישו תובענה לביטול החכירות בבית המשפט המחוזי, ומשכך ממילא התובעים הנוספים נאלצו להגיש תביעתם לבית המשפט המחוזי ולכן כפל הדיונים לא נמנע. לבסוף טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי משהטיל בהם אות קין בקביעתו כי התנהלותם אינה תמת לב.
תגובת המשיבה
8. לטענת המשיבה יש לדחות את בקשת רשות הערעור היות שעסקינן בבקשה שאינה עומדת במבחנים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ובמיוחד בשל היותה בקשת ביניים המורה על המשך הדיון ומכל מקום אין בה כדי לגלות שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית. עוד מוסיפה המשיבה כי בית המשפט המחוזי, על אף היותו ערכאת ערעור, קבע ממצא עובדתי, לאחר שהתרשם מבעלי הדין ומהעובדות שהובאו לעיונו, כי המבקשים נוקטים בפיצול הליכים בחוסר תום לב ועל מנת להביא לדחיית הקץ - סילוק ידם מהמקרקעין. בקביעה עובדתית זו טוענים המבקשים אין להתערב. המשיבה מבהירה כי בתחילה הציעה למבקשים כי תביעתם תידון כתביעה שכנגד בבית משפט השלום והיא לא תעלה טענת חוסר סמכות עניינית. בהמשך, הציעה המשיבה למבקשים כי תמחוק תביעתה לסילוק יד בבית משפט השלום בתנאי שתביעתה תידון כתביעה שכנגד במאוחד עם תביעתם של המבקשים בבית המשפט המחוזי והמבקשים יתחייבו שלא לטעון טענות הנוגעות להיעדר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי ולא יפעלו לפיצול הדיון בתובענות. ואולם, המבקשים התנגדו גם לכך והדגישו כי יפעלו לפיצול ההליכים. לטענת המשיבה התנהלות זאת נועדה כל כולה כדי לעכב ככל שניתן את פינויים של המבקשים מהמקרקעין ואין לה כל קשר למניעת כפל התדיינות ולחסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי הצדדים. המשיבה טוענת כי אף היום מוכנה היא לאחד את הדיון בתובענות בבית המשפט המחוזי בכפוף לחיובם של המבקשים שלא לפעול לפיצול הדיון.
9. כמו כן המשיבה מגיבה ליתר טענותיהם של המבקשים לגופו של עניין אולם לא מצאתי מקום לפרט תגובתה נוכח התוצאה אליה הגעתי. יצויין כי המשיבה טוענת שסדר הדברים מחייב תחילה הכרעה בתביעתה לסילוק היד היות שאף על פי טענת המבקשים זכות החכירה של המשיבה מותנית בכיבוד זכות השימוש שלהם, ומשכך תחילה יש להכריע האם עומדת למבקשים זכות השימוש. כן מדגישה המשיבה כי טענתם של המבקשים לפיה לא כל התובעים בבית המשפט המחוזי יכולים להגיש תביעה שכנגד בבית משפט השלום היא טענה חדשה שהועלתה לראשונה בבקשה זו, וכן כי אין לה אחיזה בדין שכן ברי כי ניתן לצרף תובעים במסגרת תביעה שכנגד. למען הסר ספק מטעימה המשיבה כי היא מתחייבת שלא להתנגד לצירוף התובעים הנוספים אם יחליטו להגיש את תביעתם כתביעה שכנגד בבית משפט השלום.
דיון והכרעה
10. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על כל נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, ומשכך התייתר הצורך להכריע בבקשת לעיכוב ביצוע.
11. החלטתו של בית המשפט המחוזי מהווה החלטת ביניים המורה על המשך בירורו של ההליך. כידוע אין נותנים, בדרך כלל, רשות ערעור ובוודאי שלא ב"גלגול שלישי", על החלטות דיוניות המורות על המשך בירורו של ההליך [ראו למשל: רע"א 10406/08 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' מ.ק.ח. - מרכז קניות חיפה בע"מ (לא פורסם, 22.3.2009), סעיף 8; רע"א 10641/08 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' מנאל (לא פורסם, 23.3.2009), סעיף 9; רע"א 8333/08 corp sony נ' סימן טוב (לא פורסם, 21.4.2009), סעיף 12; רע"א 386/10 עזבון המנוח שלמה נקיבלי ז"ל נ' עזבון המנוח נאיף אסד פדול ז"ל (לא פורסם, 4.3.2010), סעיף 4].
12. מעבר לכך, הבקשה אינה ממלאת אחר המבחנים המושרשים בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", לפיהם הרשות לערער תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. טענתם של המבקשים כי בית המשפט המחוזי עודד את מירוץ הסמכויות בקובעו כלל עקרוני לפיו סמכות הדיון תוקנה לערכאה שאליה הוגשה התביעה הראשונה, אין לה על מה לסמוך שכן בית המשפט המחוזי אף לא התיימר לקבוע כלל תקדימי והחלטתו התמצתה כל כולה בדלת אמותיהם של הצדדים ובנסיבות המקרה הקונקרטי. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הורה אך על המשך בירור התביעה לסילוק יד בבית משפט השלום ולא חייב את המבקשים להגיש את תביעת הבעלות שלהם כתביעה שכנגד בבית משפט השלום או למחוק את תביעתם בבית המשפט המחוזי, ומשכך אין ממש בטענתם כי החלטתו של בית המשפט המחוזי קבעה כלל עקרוני בדבר מירוץ סמכויות.